שנאן נ' טבריהה"פ 47751-09-11 שנאן נ' טבריה

החלטה

1. בפניי בקשה להורות על דחיית התובענות על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית, ולחילופין להורות על דחייה על הסף של עיקר טענות המבקשים.

2. המבקש בהמרצה, טארק שנאן, בה"פ 47751-09-11 הגיש בקשה למתן פס"ד הצהרתי המצהיר, כי העבירה נשוא דו"ח חנייה מס' 49037633, אשר הוצא ע"י המבקשת כנגדו התיישנה ו/או לחילופין כי העונש בגינה התיישן, וכפועל יוצא אין לו כל יתרת חוב אצל המבקשת.

3. המבקש בהמרצה, וליד שנאן, בה"פ 47815-09-11 ביקש ליתן פס"ד הצהרתי המצהיר, כי העבירה נשוא דו"ח חנייה מס' 61990511 ואשר הוצאה ע"י המבקשת כנגדו התיישנה ו/או לחילופין העונש בגינה התיישן, וכפועל יוצא אין לו כל יתרת חוב אצלה.

4. המבקשת (שהיא המשיבה בהמרצות) טוענת, בבקשות לסילוק על הסף, כי כל טענה התוקפת את עצם הרשעת המשיבים בעבירה, לרבות הטענה כי זו התיישנה, מאחר והודעת תשלום הקנס לא הומצאה כדין, דינה להיטען בביהמ"ש המוסמך – ביהמ"ש לעניינים מקומיים בהרצליה. הטענה, כי הקנס התיישן, הינה תיאורטית ו/או מוקדמת וביהמ"ש לא ידון בה. לחילופין, ככל שהמשיבים יבקשו לתקן ההמרצות, תוך שיוותרו על טענותיהם בעניין הרשעתם ויודו, כי הקנס שהושת עליהם עפ"י ההודעה הפך לחלוט, יש לחייבם בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למבקשת כתנאי לקבלת רשות התיקון.

5. המשיבים הגישו תגובתם לפיהן, דין הבקשות להידחות, ובין היתר טענו, כי ניסיון המבקשת להכתיר את בקשתה בעניין הסמכות המקומית בכותרת של "סמכות עניינית", הינו ניסיון הטעיה, וניסיון ביצוע מעקף להוראות הדין בעניין המועד להעלאת טענות סמכות מקומית. ביהמ"ש זה רכש סמכות משנתן החלטה ב- 6/10/11. למעלה מהצורך נטען, שביהמ"ש מוסמך עניינית לדון בתובענות.

דיון והכרעה:

6. לאחר עיון בבקשות ובתגובות, נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

7. בנוגע להצהרה בדבר התיישנות העבירה, הרי שבימ"ש דנא נעדר סמכות עניינית – המבקשים- המשיבים כאן - טענו בהמרצות הפתיחה, שלא ביצעו העבירות הנטענות, ומעולם לא קיבלו מידי המבקשת כל הודעה שהיא ו/או דו"ח שהוא בתקופות האמורות, ו"משכך המדובר בעבירה אשר התיישנה זה מכבר, אם בכלל".

8. בעע"מ 6848/10 איתן ארז ואח' נ' עיריית גבעתיים ואח' (30/5/12), נפסק, כי עבירות החנייה הן עבירות קנס מסוג ברירת משפט, עליהן חלות הוראות סעיפים 230-228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, כאשר סעיף 229 (ח'2) קובע בין היתר :

"לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א(, ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס..."

על כן, נפסק שם, משהמערערים שם, לא שילמו הקנסות שהוטלו עליהם ולא הגישו בקשה במועד לביטול הקנס או להישפט, רואים אותם כאילו הורשעו ונגזר עליהם הקנס הנקוב בהודעת הקנס, ומכאן שביהמ"ש המוסמך לדון בטענותיהם בנוגע להרשעתם הוא ביהמ"ש הפלילי, דהיינו ביהמ"ש לעניינים מקומיים (ראה סעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984). ראה לעניין זה גם ה"פ 201211/05(שלום – ת"א- יפו) מנדלוביץ שי נ' עיריית תל-אביב (9/2/06):

"בקשה לביטול העבירה, נשוא הודעת הקנס בגין עבירת חניה על פי חוק עזר עירוני – יש להגיש לבית המשפט לענינים מקומיים. טענה להתישנות עבירה כאמור – יש לטעון בפני בית המשפט לענינים מקומיים. ..יצוין עוד בהקשר זה, כי פסק דין הצהרתי ...מוסמך לתת רק בית משפט "הדן בענין אזרחי", על פי האמור בסעיף 75 לחוק בתי המשפט. גם מטעם זה לא ניתן לתת סעד הצהרתי לביטול העבירה או להתישנותה, להבדיל מסעד הצהרתי למניעת אכיפת הקנס הפסוק".

9. בנוגע לטענה החלופית של התיישנות העונש, הרי היא בסמכות ביהמ"ש דנא, ויש לדון בה במסגרת המשפט גופו. לעניין זה יאים הדברים שנפסקו בעע"מ 6848/10 לעיל :

"מהמקובץ עולה כי בית המשפט המוסמך לדון בטענות הנוגעות לתוקף הדו"חות שניתנו למערערים הוא בית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט המוסמך לדון בטענות הנוגעות להתיישנות הקנסות שהוטלו על המערערים הוא בית משפט השלום..."

10.לסיכום, אני מורה על מחיקת המרצות הפתיחה על הסף, רק בכל הנוגע לטענת התיישנות העבירה.

טענת התיישנות העונש תתברר במסגרת המשפט גופו. המשיבים יגישו המרצות פתיחה מתוקנות, תוך 30 ימים.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: